בפעולה מבצעית חשאית מטביע חיל-הים הישראלי את היאכטה של היטלר בנמל ביירות.
עוד פרשה עלומה נחשפת.
מאת: סקיפר יער ארז
ראשית דבר
באפריל 1939, הגיש חיל-הים של גרמניה-הנאצית שי מיוחד לאדולף היטלר לרגל יום הולדתו – ספינת טיולים מהודרת– הייתה זו האוניה "גרילה" (Grille). אורך האונייה היה כ-125 מטר, משקלה כ-3,240 טון ומהירותה 26 קשר.
האוניה נבנתה במספנות Blohm & Voß בהמבורג, הושקה ונמסרה לחיל הים הגרמני ב-1935 (עם השקתה נקראה "גרילה" על שם אונייתו המיתולוגית של מלך פרוסיה שהושקה ב-1889 וטבעה ב-1920).
עד פתיחת מלחמת העולם השנייה שימשה האונייה את ראשי ההנהגה הנאצית וכונתה "היאכטה של היטלר". בין השאר השתמשו בה בכירים בצבא הגרמני להפלגות לאיסלנד ואפילו לטקס הכתרתו, בלונדון, של המלך ג'ורג' השישי במאי 1937.
עם תחילת המלחמה הוחזרה האוניה לחיל הים הגרמני, היא חוזקה ושוריינה לצורך התאמתה לשירות צבאי. הותקנו בה 6 תותחי נ"מ ו- 2 מקלעים כפולים וכן התקן לאחסון 280 מוקשים ימיים. משימתה הראשונה הייתה להניח מוקשים בים הצפוני ולאורך חופי אירופה. לאחר מכן סופחה לכוח המיועד לפלישה לאנגליה, עד שהמבצע בוטל. ב-1942 נשלחה לנורווגיה כספינת פיקוד של כוח הספינות והצוללות הגרמני באזור נורווגיה, שם שהתה עד תבוסת גרמניה.
ב-1945 האונייה נתפסה כשלל על ידי חיל הים הבריטי ונלקחה לאנגליה. שם פורקה מנשקה. ב-1946 היא נמכרה לאיש עסקים בריטי תמורת 125,000 פאונד, ולאחר שנתיים ב-1948 היא נמכרה לתעשיין הטקסטיל הלבנוני ג'ורג' ערידה תמורת 375,000 פאונד. אך בפועל מאחורי הקנייה עמד פארוק הראשון מלך מצרים, לכאורה כדי להחליף את ספינת הטיולים של בית המלוכה המצרי.
לאחר הרכישה הועברה האונייה לנמל ביירות ושמה שונה מ"גרילה" ל"איגריס".
בספטמבר 1948 נודע למפקדי חיל הים הישראלי על עגינת האונייה בנמל ביירות ותחילת השיפוצים בה. סוכני מודיעין מיחידת "השחר" (המחלקה הערבית של הפלמ"ח) שישבו בביירות, התבקשו להביא יותר פרטים על מטרת עבודות השיפוץ שבוצעו באונייה. מעטה הסודיות שאפף את פעילות השיפוץ של הספינה בנמל, העלה חשש שהעבודות נועדו להפוך את האונייה לספינת קרב שתימסר לחיל הים המצרי.
בחיל הים הישראלי החל תכנון פעולת מנע במטרה לפגוע בספינה בעודה שוהה בנמל. למבצע נבחר שם הקוד: "מבצע דוד".
ההכנות למבצע
לוחמי מחלקת "השחר" בביירות הצליחו ליירט מכתב שנשלח לגרמניה. ציטוט: "כאן בבירות נמצאים 20 שבויי מלחמה גרמנים שנמלטו ממצרים. רובם עובדים כעת על היאכטה הפרטית של הפיהרר… ביקרתי בספינה בנמל בירות… זוהי אונית-מלחמה בת 4000 טון…". סוף ציטוט.
הידיעות על התיקונים באוניה ומעטה הסודיות סביבם העלו חשש שכלי שייט חזק ומהיר זה עליו יוצבו אמצעי לחימה וקשר משוכללים עלול להוות סכנה מוחשית לחיל-הים הצעיר של מדינת ישראל, שזה עתה קמה. בתמונה שצולמה בנמל ביירות בסוף אוגוסט 1948 (ראו לעיל) אפשר כבר לראות זרקור צבאי מותקן על תורן האוניה. אזור תותחי הסיפון מכוסה ברזנט.
בעקבות המידע הוחלט סופית לטבע את הספינה בתוך הנמל. לוחמי ה"שחר" בביירות העבירו את נתוני מיקום האוניה בתוך הנמל והגיעו למסקנה שהדרך היחידה להתקרב אליה היא בשחייה, בלילה.
המידע שהגיע עובד על ידי מפקדת חיל הים לכדי תכנית פעולה מבצעית. כמפקד המבצע נקבע שלמה אראל (לימים אלוף. מפקד חיל הים) על יוסף דרור מפקד יחידת הצוללנים (לימים ממייסדי הקומנדו הימי בצה"ל) הוטל לאמן קבוצה של צוללנים ולבחור מתוכם את המתאים ביותר.
בתום תקופת אימונים אינטנסיבית נבחר לוחם צעיר בשם אליהו ריקה לביצוע המשימה. ריקה כלל לא היה איש חיל הים. הוא היה איש יחידת המסתערבים, אך גם שחיין מצטיין ובעל ידע נרחב בחבלה. יתרונו הגדול היה היכרות ויכולת הסתערבות מושלמת באוכלוסיה הערבית בכל מקרה של תקלה מבצעית בשטח.
אליהו ריקה
יליד דמשק 1930. בן 14 עלה לארץ-ישראל במסגרת העלייה הבלתי לגאלית ונקלט בקיבוץ שפיים. בין היתר השתתף ב"לילות הורדה" של מעפילים מתחת לאפם של הבריטים מול חוף הקיבוץ.
בן 17 הצטרף לפלמ"ח ונשלח אל "המחלקה הערבית" שהייתה מורכבת מלוחמים ילידי ארצות ערב בעלי יכולת הסתערבות מובהקת.
לאחר מלחמת העצמאות הצטרף אל חיל המודיעין ונבנתה לו זהות בדויה של ערבי מוסלמי, פליט פלשתינאי. הוא הוברח ללבנון והשתקע בבירות. בהמשך הועבר לדרום אמריקה שם נבנתה לו זהות של ערבי, בעלים של ספינת משא.
לאחר שזהותו הבדויה התבססה, הוא נשלח למצרים. שם הצליח להתברג לקרבת ראשי השלטון והעביר כל העת מידע חשוב לגורמי המודיעין בישראל.
בשנת 1979 פרש מן השירות במערך המודיעין לאחר שירות חשאי ורב פעלים.
המיקוש המתוכנן
לצורך ביצוע החבלה תכנן חיל הים לצייד את אליהו ריקה בשני מוקשי עלוקה מגנטיים. תכולת כל מוקש הייתה 5 ק"ג של TNT. מוקשי עלוקה הם אמצעי לחימה המופעל בידי לוחמי קומנדו ימי המגיעים למטרתם בצלילה. המוקש מוצמד לאוניית האויב על ידי מגנטים, ומופעל על ידי מנגנון השהייה. מוקשי העלוקה כוללים בדרך כלל גם מלכוד סמוי שנועד להכשיל ניסיון לפרק אותם אם התגלו. סוגים מסויימים של מוקשי עלוקה כוללים מנגנון שנועד להפעיל אותם רק לאחר שהאונייה יצאה להפלגה וצברה מהירות מסוימת, כך כשהאונייה טובעת היא כבר במים עמוקים וקשה יותר לחלץ אותה ואת ציוד שנמצא עליה.
היציאה למבצע
ב-29 בנובמבר 1948, אחר הצהריים, הפליגה האנייה "אח"י-פלמ"ח" , בפיקוד שלמה אראל, עם לוחמי הקומנדו מנמל חיפה, והגיעה לקרבת חוף ביירות בשעות הערב. את הדרך מה"פלמ"ח" לחוף עשו לוחמי הקומנדו על גבי סירות גומי. אליהו ריקה שלא היה רגיל לכך, לקה במחלת-ים חריפה בדרך אל החוף, אולם ברגע שדרך על קרקע מוצקה חזר לעשתונותיו.
על החוף חיכו לו סוכני מחלקת "השחר" . משם נסעו במכונית לנקודת הירידה למים. בנקודה זו הכין ריקה את שני המוקשים, ואז גילה שאחד מנפצי ההשהיה חסר. על אף זאת לקח ריקה גם את המוקש הפגום ושחה בחשכה מוחלטת אל הספינה שהייתה מרוחקת כ-500 מטר מהחוף. הוא הצמיד את שני המוקשים לדופן האונייה, הפעיל את נפץ ההשהיה במוקש התקין וקיווה שהפיצוץ ומנגנון "מניעת ההורדה" יפעיל גם את המוקש הפגום. לאחר מכן שחה חזרה לחוף. הסוכנים ולוחמי הקומנדו החזירו אותו ל"פלמ"ח".
במפקדת חיל הים חיכו בקוצר רוח להודעה על הטבעת האוניה, אך זו לא באה. הדיווחים מביירות היו שכפי הנראה חל כשל במנגנוני הפיצוץ. בחיל הים שקלו להוציא פעולה נוספת לחבלה באונייה, אך היה חשש שמא דווקא פעולה זו תפעיל את המוקשים שעליה ותגרום למות לוחמים. הוחלט לוותר על הפעולה ולתכנן אחרת.
אולם נראה שדווקא מנגנוני "מניעת ההורדה" של המוקשים שהדביק אליהו ריקה פעלו היטב. ב-17 בדצמבר 1948, כשבועיים לאחר ההדבקה, אירע פיצוץ אדיר בתחתית ה"איגריס". המוקשים הופעלו כפי הנראה במהלך עבודות לניקוי תחתית האוניה.
להבה בגובה שלושים מטרים עלתה מן האוניה, מים חדרו לבטנה והיא עמדה בסכנת טביעה, אך צוות האנייה והמהנדסים הגרמנים שעליה הצליחו להצילה מטביעה.
האנייה נפגעה, היא ניזוקה קשה ויצאה מכלל פעולה.
אחרית דבר
לאחר החבלה בנמל ביירות הפכה האונייה לבלתי כשירה, ולכן איבד המלך פארוק עניין בה. הבעלים הרשום השיט אותה לשיפוץ בניו יורק במטרה להופכה לספינת טיולים והימורים, אולם עלות העגינה ועלות השיפוץ גרמו לו לוותר על תוכניתו. ב-1951 היא נמכרה ה"איגריס" לגרוטאות, היא הועברה לרציף בניו ג'רזי, שם פורקה.
בשולי הדברים:
לדאבון הלב – ישנם אתרי מעריצים אשר עד היום מוכרים דגמים להרכבה של "היאכטה של היטלר".
לקריאה נוספת:
ספרו של אליהו ריקה, פרפר שחור, הוצאת יוריקאל, 1987
פוסטים נוספים:
אסון הפיצוץ בנמל הליפקס
במאמר שלפניכם נציג את המהלכים והשגיאות שגרמו לתאונה שתוצאותיה היו מהקשות בהיסטוריה האנושית: הפיצוץ בנמל האליפקס, קנדה (6/12/1917).
ראש השנה 1943 – הצלת יהודי דנמרק – סיפור גבורה ימי
בראש השנה תש"ד (1943), במבצע ימי יוצא דופן , הצילו ספני העם הדני יותר מ- 7,000 מיהודי דנמרק. הייתה זו אחת משעותיה היפות של האנושות, כבוד ותודה לספנים הדנים.
חיל-הים הישראלי הטביע את היאכטה של היטלר!
בפעולה מבצעית חשאית מטביע חיל-הים הישראלי את היאכטה של היטלר בנמל ביירות. עוד פרשה עלומה נחשפת.
לחיי הספינות שבדרך
חודש מרץ 2021: עיני העולם נשואות בסקרנות אל עבר תעלת סואץ. תאונה ימית קלה יחסית אשר לא גבתה חיי אדם ולא גרמה נזק משמעותי לכלי-שייט או לרכוש, הביאה לעצירת חלק משמעותי מהסחר העולמי ולנזק מצטבר של מיליארדי דולרים. במאמר זה ננסה להבין את התמונה הכוללת, ומעט היסטוריה.
פרשת הספינה בת גלים
ערב מלחמת הימים (1967) חסמו המצרים בהנהגת הנשיא גמאל עבד-אל-נאסר את תעלת סואץ ע"י הטבעת מספר ספינות לרוחבה.
אחת האניות שטובעו הייתה ספינת סוחר ישראלית – ספינה בשם "בת-גלים" שהייתה שבוייה בידי המצרים משנת 1954 (!)
עוד פרשה מרתקת מההיסטוריה הימית שלנו – בואו נבין מה קרה שם.
אוניית הקרב שהתחפשה
לכבוד פורים:
סיפורה המדהים של אוניית-קרב במלחמת העולם השנייה ששרדה הודות לתושיית מפקדיה ואנשי צוותה.